הסשן ההיפנוטרפי. פרק שני.

הסשן כלל שתי פגישות של 5ו-8 שעות ומתנהל בצורת שאלה תשובה. בפגישה הראשונה, לאחר הכניסה למצב ההיפנוטי היא לוקחת את הנשמה אחורה בזמן, לילדות, לגיל יונקות, לבטן של אמא.

בפגישה השניה אנחנו עוברים את אותו התהליך כמו בפגישה הראשונה באופן יותר מזורז ובעיקר מתמקדים בחיים קודמים אחרונים או חיים קודמים שרלוונטיים לחיים שלנו כרגע בגוף הזה. לפגישה השניה אפשר להגיע עם שאלות מוכנות מראש שאנחנו רוצים לשאול את הנשמה שלנו או את המדריך / נשמה מלווה במהלך הטיפול. כן לכל אחד מאיתנו יש מדריך ואף קבוצת נשמה שאיתה אנחנו בדרך כלל מגיעים לכאן ומתמודדים יחד עם אתגרים דומים ולומדים שיעורים דומים.

לפגישה הראשונה הגעתי עם מלא התרגשות וציפייה.

בתחילת התהליך כשנכנסתי למצב ההיפנוטי שמתי לב שאני בעצם די מודעת למתרחש אבל זה מרגיש שונה, מרגיש כמו בחלום צלול שאתה מודע אליו.

המטפלת אמרה לי לדמיין מקום בטוח, וראיתי את עצמי באמצע שדה, לפתע משהו, כוח כלשהו התחיל לסובב אותי ומצאתי את עצמי במן מערבולת בצבע זהב, מלאת אור. ואני מסתובבת ובחוסר שליטה. המטפלת אמרה שכנראה שמכוונים אותנו ושזה בסדר, לתת לזה לקרות ולהירגע. חיכינו שתינו שזה יעבור.

ואז היא לקחה אותי למסע אחורה בזמן. ראיתי את עצמי בגיל 15, בגיל 12, 7, ובתור תינוקת על הידיים של אמא. יכלתי לספר לכם הכל, מה אמא לבשה ואיך הבד שלה הרגיש. את זה שאחותה עמדה מול המיטה והיכן עמד כל ריהוט בחדר. לא הצלחתי לשמוע את השיחה שלהן אבל ראיתי הכל כל כך ברור.

אחרי זה היא אמרה לי להגיע לשלב בו אני נמצאת בבטן של אמא. והנה אני עובר, בתוך הרחם של אמא. לא נוח. מרגיש די בטוח אבל אני חסרת סבלנות. המטפלת לקחה אותי עוד קצת אחורה בזמן והחזירה אותי לרגע המדוייק בו הנשמה שלי התאחדה עם העובר.

אני זוכרת שברגע שהיא אמרה את זה, הרגשתי כאילו הגוף האנושי, העובר סופג אותי, את היישות הנשמתית של אל תוכו. לפתע אני מרגישה ידיים, גוף. כלואה.

לא נוח. בעיקר לא נוח.

בגלל זה תינוקות בוכים הרבה לדעתי, להתרגל למגבלות של הגוף הפיזי זה לא פשוט ומבלבל.

בסשן השני, אחרי שעברנו את אותה הנקודה ברחם, המטפלת אמרה שעכשיו היא לוקחת אותי לחיים קודמים שלי.

ואז, מצאתי את עצמי בתוך מים.

0 צפיות
  • Black Instagram Icon